הפרויקט המשותף של סוריה ועיראק שמאיים על ישראל

חדשות בקצרה:

• עיראק וסוריה חתמו על מזכר הבנות לשיקום צינור הנפט בין כרכוכ לבניאס.
• הפרויקט נועד לעקוף את מצר הורמוז שנסגר בשל מלחמתה של איראן.
• משרד החוץ האמריקני: "הפרויקט בעל חשיבות אסטרטגית דו-צדדית ואזורית".
• חברת שברון במגעים להצטרף לקונסורציום הבין-לאומי שישקם את הצינור.
• חוקרת ה-JISS: ההצלחה הסורית מחלישה את הפוטנציאל של ישראל.

מצר הורמוז הפך בחודשים האחרונים לנשק המרכזי של איראן במלחמתה נגד ארה"ב וישראל. הסגירה הממושכת של המצר, שבתקופת שגרה משמש למעבר של נפח ניכר מסחר הנפט העולמי, מכה קשות ביצואניות הנפט של המפרץ ומדרבנת אותן לחפש נתיבים עוקפים.

בשבועות האחרונים קורם עור וגידים מיזם חדש שמבקש להחיות צנרת ישנה שתזרים נפט עיראקי לכיוון אירופה דרך סוריה, ועל הדרך תמלא את קופות משטר א-שרע. הפרויקט הזה מציב את ישראל בעמדה דואלית: מצד אחד הוא יכרסם בכוחה של איראן ובמנופי ההשפעה שלה - ומצד שני הוא עלול לפגוע בפוטנציאל של ישראל להפוך לצומת מרכזי להולכת אנרגיה מהמזרח התיכון.

תמיכה אמריקנית נלהבת

מוקדם יותר החודש חתמו עיראק וסוריה על מזכר הבנות לשיקום צינור הנפט ההיסטורי, שמחבר בין שדות הנפט בכרכוכ שבצפון עיראק לנמל בניאס שבחוף הים התיכון של סוריה. הצינור, שאורכו כ-800 קילומטרים, הושבת מאז פלישת ארה"ב לעיראק ב-2003.

החתימה נערכה בוושינגטון בנוכחות שר האנרגיה האמריקני כריס רייט, והפרויקט כולו זכה לברכת משרד החוץ האמריקני, שבהודעה רשמית כינה אותו בעל "חשיבות אסטרטגית דו-צדדית ואזורית". לפי הפייננשל טיימס, ענקית הנפט האמריקנית שברון נמצאת במגעים מתקדמים להשתתף בקונסורציום בין-לאומי שיוביל את שיקום הצינור לצד חברת השקעות אמריקנית וחברת החזקות קטארית.

בעוד שהצינור רחוק מאוד מהפעלה, סוריה עצמה כבר הופכת בהדרגה לציר ממשי להזרמת הנפט העיראקי למערב. לפי חברת המחקר Kpler, כבר בחודש מאי החלו משאיות המובילות נפט עיראקי לחצות את הגבול לסוריה ולהעביר את הזהב השחור למכליות שהוטענו בנמל בניאס בקצב של מכלית אחת לשבוע עד 10 ימים. עד לאחרונה משלוחי הנפט האלו יועדו בעיקר ללקוחות באירופה, אבל בשבוע שעבר דיווחה רויטרס כי מכליות ראשונות הנושאות נפט עיראקי יצאו מנמל בניאס בדרכן ליעד רחוק בהרבה: חופי ארה"ב.

מעיראק דרך סוריה - ועד לארה"ב

ההצלחה הסורית הזו מכניסה את ישראל לדילמה, כפי שמסבירה ויטה אברהמוב מהמכון הישראלי לאסטרטגיה וביטחון (JISS): אומנם, כל נתיב שפורץ את מחסום הנפט האיראני הוא חיובי לישראל, אך ההצלחה עלולה לבוא גם על חשבונה. אברהמוב מסבירה שנתיב נפט יבשתי ישיר מעיראק לים התיכון דרך סוריה מייתר חלק מהצורך במסלולים חלופיים שהיו אמורים לעבור דרך ישראל - ובראשם רעיונות שונים לניצול תשתית קו קצא"א (קו הצינור אילת-אשקלון) וחיבורה לרשתות האנרגיה של מדינות המפרץ, כחלק מחיזוק מעמדה של ישראל כצומת אנרגיה אזורית מול אירופה.

לדברי אברהמוב, הנזק לישראל נוגע ישירות למפת התחרות האזורית, לא רק לתיאוריה: ככל שסוריה של אחמד א-שרע הופכת בפועל למדינת מעבר מרכזית לאנרגיה במזרח התיכון, כך מתחזק מעמדה הכלכלי והמדיני - וכל דולר השקעה שזורם לדמשק בזכות התפקיד הזה מגדיל את מספר החלופות שעומדות בפני מדינות המפרץ ואירופה להוליך אנרגיה, ומקטין בהתאם את התמריץ הכלכלי לפתח מסלול מתחרה שיעבור דווקא דרך ישראל.

סוריה תתחזק - ישראל תיחלש

לצד זה, אברהמוב מזכירה שהחלופה הישראלית ממילא לא הייתה עסקה סגורה: היא תלויה מלכתחילה בהתפתחויות גיאופוליטיות שטרם קרו, ובראשן נורמליזציה עם סעודיה - תהליך שנכנס להקפאה עמוקה עם פרוץ מלחמת 7 באוקטובר, גם אם בשבועות האחרונים נראה שהוא עומד בפני סיכויי הפשרה. גם בלי הפרויקט הסורי, הפיכתה של ישראל לצומת אנרגיה אזורית הייתה תלויה בתנאים שרחוקים ממימוש - ועכשיו, עם ההצלחה הסורית, האפשרות לכך נדחקת עוד יותר לשוליים.

הפרויקט הסורי הוא חלק ממרוץ רחב יותר שמתנהל כרגע במפרץ, בשעה שגם סעודיה ואיחוד האמירויות מרחיבות צינורות משלהן כדי לעקוף את מצר הורמוז - האחת דרך ים סוף, השנייה דרך מפרץ עומאן. לפי אברהמוב, ככל שיותר מדינות באזור מצליחות לגוון את נתיבי היצוא שלהן, ישראל עלולה לגלות שהיא נותרה בצומת בלי נוסעים.